עקרונות צילום ל-VR
צילום לVR מאוד שונה מצילום רגיל, החל מרמת התיכנון דרך הכלים השונים שאנו משתמשים בהם וכמובן באופן ההצגה של התכנים שלנו.
אני רוצה לשפוך קצת אור על ההבדלים של המדיום הזה, איפה היתרונות וממה כדאי להיזהר.
שנתחיל?
קודם כל חשוב שנבין שנולד לנו משהו חדש, עד היום הצופים ראו על גבי המסך שלהם את כל התמונה כפי שאנחנו בחרנו להציג להם אותה,בין אם מדובר במסך של הסמארטפון או במסך הגדול של הקולנוע, הצופה רואה את מה שבחרנו להציג לו ויותר מכך - לא רואה את מה שנשאר מחוץ לפריים
מצד אחד זה מגדיל את תחושת האימרסיביות (אפיפות אם תתעקשו) כלומר הצופה מוטמע בתוך הסביבה ושולט בה, אבל מצד שני זה גם מגביר את תחושת הFOMO, אותה תסמונת מודרנית שפירושה Fear Of Missing Out - הצופה תמיד יחפש את מה שלא בפריים, את מה שיתגנב מאחוריו.
איך להתמודד עם זה?
קודם כל חשוב לתת לצופה את הכמה שניות הראשונות לחקור ולהכיר את הסביבה, אם במדיה רגילה אנחנו יכולים לעשות שוטים קצרים מאוד כשאני מצלם לVR אני תמיד נותן לשוטים להיות ארוכים יותר, ומאפשר קצת זמן לצופה להכיר את הסביבה.
חוץ מזה כדאי לתכנן את השוט כך שלא יהיו דברים לא רצויים שיגנבו את המיקוד שלנו, לחילופין ניתן לגרום לכך שהפעולה שלנו תוביל את הצופה.
חשוב להכיר את הכלים שנלקחו מאיתנו ואת הכלים שהשתנו - המבע הקולנועי הרגיל שכולנו גדלנו והתעצבנו לתוכו כולל כלים שאין לנו דרך לשחזר אותם או שמתנהגים שונה בתכלית.
גודל פריים
אם בטלוויזיה אנחנו רוצים להראות את הגיבורה שלנו מתרגשת אנחנו נצלם בפריים סגור ונראה את הדמעות נקוות בעיניה, כשנרצה להציג עימות בין דמויות נצלם אותם ב2 shot סגור.
בVR יש רק גודל שוט אחד, פתוח מאוד, כל הסביבה מצטלמת.
זוויות צילום וכיוון מבט
בצילום VR אנחנו תמיד נצלם כאשר המצלמה מפולסת! אם נטה את המצלמה לכיוון ההתרחשות זה רק יגרום לכך שקו האופק יהיה מעוות, כפי שאמרנו, את הזווית הצופה בוחר בתוך הפריים.
אנחנו יכולים לתכנן התרחשויות שיגרמו לצופה להרים או להוריד את הראש, אבל כשאנחנו מייצרים לו את ה"עולם" הוא יהיה מאוזן.
מרחק מהמצולם
לסעיף הזה יש כמה שיקולים כשאנו בוחרים את המרחק מהמצולם.
- איפה היינו רוצים למקם אותו ביחס אלינו - אנחנו חייבים לזכור תמיד, איפה שנמקם את המצלמה, שם יהיה הצופה, וכמו שהיינו מרגישים לא בנוח אם מישהו היה נעמד קרוב מדי אלינו זו תהיה התחושה כשהמצולם יחדור לנו למרחב האישי. ומנגד, איזו חווייה מופלאה תהיה לצפות במשחק כדורסל כאילו שישבנו מעל הטבעת או להתקרב לטווח אפס לבת יענה?
- צילום סטריאוסקופי - מסיבות טכניות, כאשר הצילום הוא סטריאוסקופי (תלת מימדי) אנו נתקשה לצלם דברים שקרובים מדי למצלמה, המרחק האידאלי למצלמה יהיה באיזור 1.20מטר, אלו נתונים שמשתנים בין מצלמות ותלויים בגורמים נוספים, אבל ככלל הצילום הסטריאוסקופי מאתגר יותר
- צילום מונוסקופי - בצילום מונוסקופי תהיה פחות בעיה, רק חשוב לשים לב שלא למקם אובייקטים קרובים לקו התפר של המצלמות, שם עלולה להיווצר בעיה
- מרחק מקסימלי - אובייקטים ודמויות רחוקים מהמצלמה יהיו מטושטשים, יש לכך מספר סיבות והן טכניות למדי, ראשית - העדשות שאנו משתמשים בהן הן עדשות עין דג ומטבען איזורים שמרוחקים ממרכז העדשה יהיו חדים פחות, כמו כן, אנו לוכדים את כל הסביבה לתוך כמות מוגבלת של פיקסלים, התוצאה תהיה פחות חדות באובייקטים מרוחקים, אני ממליץ להשתדל להשאיר את מושאי הצילום עד 7 מטרים מהמצלמה ועדיף קרוב יותר.
תנועה
לרוב, אני מעדיף שהצילום יהיה כמה שיותר סטטי, הצופה שלנו יראה את הסרטון כשהוא עומד או יושב ללא תנועה, אם העולם הוירטואלי סביבו יתחיל לנוע - כאן מתחילות הצרות, הדיסוננס הזה בין הסטטיות שלו לעולם שזז זו הסיבה העיקרית לתחושות הבחילה ומחלת הים, אם בכל זאת נחליט להוסיף תנועה, כדאי שהיא תהיה כמה שיותר עדינה ואיטית ומיוצבת, החווייה של צפייה בחומרים בתנועה יכולה להיות מצלקת ממש וזהו המכשול העיקרי באימוץ המדיום הנפלא הזה.
לסיכום,
יש לנו מדיום חדש שנולד, והמטרה שלנו היא אותה מטרה - לספר סיפור. וכמו שיש חוקים שונים לכתיבת ספר, לטלוויזיה ולתיאטרון, גם לספר את הסיפור בVR זה משהו חדש ואנחנו צריכים עוד ללמוד ולחקור איך הכי נכון לעשות את זה.
